<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקצ"ג</h1>
<h2>דף סו.</h2>
הלוהו על שדהו כו'. אמר רב הונא בשעת מתן מעות קנה הכל. ואע"ג דאסמכתא בעלמא לא קניא כגון מי שפרע [מקצת] חוב והשליש את שטרו וגבי אם אוביר ולא אעבוד. אם לא בשביל שהוא בידו כדמשני התם [לק' ע"ג ע"ב]. וגם מאן דיהיב זוזי למיזבן חמרא ופשע ולא זבין ליה. וגבי ערבון וגבי ההוא גברא דקביל (אדעתא) [ארעתא] דחבריה א"ל אם מובירנא (לך) [לה] יהיבנא לך אלפא זוזי וגבי (ד)ההוא דאתפיס (דכוותה) [זכוותא] לבי דינא פר' ד' נדרים. הכא אסמכתא קניא דהא ארעא (סבר) [כבר] בידו וכשאמר לאחר שלש שנים הרי היא שלך הרי היא שלו. ורב (הוא) [הונא] אינו מעמיד המשנה לא כר' יוסי ולא במעכשיו אלא סבירא ליה לרב הונא אסמכתא דהכא קניא. אבל אסמכתא לא קניא לרב הונא דבד' נדרים מקשה לרב הונא ואסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. ורב נחמן נמי דאמר אני אומ' אסמכתא כזו קניא קאמר אבל אסמכתא בעלמא לא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין הלכה כר' יוסי בד' נדרים. ובגט פשוט גרסי' אמר רב הונא אמר רב אין הלכה לא כר' יוסי ולא כר' יהודה אלא קורע את השטר. גם מההוא חמרא מן המלוה דאע"ג דאסמכתא לא קניא גבי חמרא קניא הואיל והוא ברשותו ועוד דקפריך שלא אמר לו אלא כפי שנמכר וקני ליה לפי שויו. אמר רב נחמן השתא דקני וכו'. ו(כ)מניומי סבירא ליה אפי' אסמכתא כזו לא קניא. וכן הלכה דכל אסמכתא לא קניא לבד מארעא וקפיד כדרב פפא. ובסנהדרין גבי משחק בקוביא דקבעי תלמודא אמאי פסול אמר רמי בר חמא מפני שהיא אסמכת' ואסמכתא לא קניא ורב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא. ומפרש רבינו ש"י דלאו אסמכתא היא אלא השליש שטרו וערבוני מחול לך ואם אוביר ולא אעביד דאותם בידו לעשות ומאחר שבידו לעשות לא גמר בידו לעשות אעפ"כ מתנה אם גמר ומקני. והפך נר' דאמ' רמי בר חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי כו' ורב ששת אמ' אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרב ששת מאי שנא מהא דתנן אם אוביר וכו' דהתם בידו והכא לאו בידו. אלמא הפך הוא. שבדבר שהוא מגזם ובידו לעשות אינו אסמכת' כדאמרי' בפרק המקבל דההוא דקביל ארעא מחבריה אמר אי מובירנא (לך) [לה] יהיבנא לך אלפא זוזי וכו' ומסיק התם לא אמ' מילתא יתירתא הכא אמ' מילתא יתירתא גוזמא בעלמא. והכא [במשחק] [ב]קוביא נר' לפרש הטעם אמאי אינה אסמכתא מתוך שזה רוצה לקנות גמרו ומקנו כל אחד ואחד לחבירו. אבל גבי פרעון אין אחד מהם רוצה בחזרה בשעת התנאי. (ואי למאן) [ולמאן] דאמר לא פליגי רבנן עליה מקשי (התנא) [והתניא] בין שיש לו אומנות (שלו) [שלא] [הוא בין שאין לו אומנות שלא הוא] פסול. ומתרץ ההוא ר' יהודה הוא משום ר' טרפון דאמר אין אחד מהם נזיר. מכלל דר' יהודה סבר שהוא נזיר. ובכאן אינו יכול לפרש כדפרישי' גבי משחק בקוביא. יש לומר כי אותה מנזיר אינו מביא כי אם דלא מעייל נפשיה לספיקא. ובפרק שני דנדרים מקשי דר' יהודה אדר' (יוסי) [יהודה] גבי מעייל איניש נפשיה לספיקא. והא דסנהדרין דומה לשנים שהמרו בפר' במה מדליקין. ובמעכשיו כל אסמכתא קניא. ובבית דין חשוב ובדלא אניס בלא מעכשיו נמי קניא. אבל רב האיי גאון ז"ל מפרש דלא נאמר זה הדין כי אם גבי ההוא דתפיס זכותיה לבית דין ואינו נראה.
